בנים — גם כשמשחיתים

הרב שלמה אבינר

"בנים אתם לד' אלהיכם" — בין אם נוהגים מנהג בנים בין אם אין נוהגים מנהג בנים (קידושין לו א). וההוכחה לכך: "בנים סכלים המה" (ירמיה ד כב) — אף שהם בנים לא אמֻן בם (דברים לב כ) — אפילו חסרי אמונה, הם בנים. "זרע מרעים בנים משחיתים" (ישעיה א ד) — אפילו עובדי עבודה-זרה. שמא תאמר שאין הם בנים מעולים, אולי הם רק בנים סוג ב'? על זה נאמר: "והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם, יאמר להם בני אל חי" (הושע ב א. קידושין שם). אין בנים סוג א', ב' או ג'. יש סוגי בנים מבחינה התנהגותית, אבל מבחינת התוכן הפנימי, אותה סגולה אלוהית מאירה בכל בני ישראל. ההבדל אינו אלא בהתגלותה.

כך גם בנוגע לאדם שנברא בצלם אלוהים — גם אם אין זה נראה. לא כל מה שאין רואים, אינו קיים. "חביב אדם שנברא בצלם" (אבות ג יד). צלם אלוהים הוא עובדה. האדם שנברא בצלם, חביב, אף אם יתנהג כמי שאיבדו. כמובן, "חיבה יתרה נודעת לו שנברא בצלם", כלומר, אם הוא יודע שהוא בצלם אלוהים ועובדה זו באה לידי ביטוי במהלך המחשבה והחיים — חביב הוא יותר. כך "חביבין ישראל שנקראו בנים למקום", כאשר זה נודע במחשבתם ובהתנהגותם. יש הבחנה יסודית בין הסגולה הפנימית האצורה בנו ואינה משתנית לבין העבודה שלנו לגלות אותה: "חטא ישראל — אמר רבי אבא בר זבדא: אף-על-פי שחטא — ישראל הוא" (סנהדרין מד א). הגדרתנו כעם סגולה מוחלטת ובלתי-משתנה. גם אם הגויים אינם מכירים בכך, הגדרתנו זו אינה מתבטלת לעולם.

כפי שהסברנו, עובדת היותנו עם סגולה ניכרת דווקא בהיסטוריה המופלאה של עם ישראל וזאת משתי בחינות נגלות:

אנו עם הנצח. איננו מאורע היסטורי חולף. הננו ישות קיומית לעד ולעולם. תרבות יוון האדירה נעלמה, וכך גם ממלכת בבל והאימפריה הרומאית שלא נותר מהן כמעט מאומה. ואנחנו קמנו ונתעודד. לא המאורעות ההיסתוריים הם שהביאונו עד הלום. אנחנו נצחיים, מפני שבפנימיותנו נטועים כוחות הנצח, וכעת אנו קמים לתחייה מבחינה לאומית ורוחנית.

בחינה שנייה — ההשפעה המוסרית של עם-ישראל. לפני הופעת העם היהודי, היה העולם פראי, גס ואפל, לא היו בו רעיונות נשגבים ומסודרים של מוסריות מעמיקה; עיקר עניינם של שליטי העולם היה לרדות בזולת. מאז שעם-ישראל הופיע, נוסדו ערכי המוסר. הנושאים שבשמם מותקפת היהדות, באו בעצם לעולם בזכותה ולא בזכות דת רחוקה כלשהי במזרח. הנצרות והאיסלאם הן חלקי אבנים, פרודות של יהדות. כל ההומניזם האירופי, כבוד האדם, ערכו של האדם — מקורם ביהדות. השפעתו של עם ישראל היא כמגדלור המאיר למרחקים, הן בהופעתו ההיסטורית הכוללת כעם והן על ידי יחידים מתוכו שהיו מפוזרים בגלות.
עמנו השפיע השפעה עצומה על המוסר הכלל-עולמי, ודווקא השפעה מוסרית זו היא שגרמה להתנגדותו של העולם לעם-ישראל. זאת משום שכל עניינו של העולם היה מרוכז בהנאה ובפורקן ליצרים פראיים, שעה שהיהדות באה והציבה חובות מוסריות. ברור שחובות אין מחבבים, לכן ההמון פיתח שנאה שורשית אינסטינקטיבית פסיכולוגית כלפי עם-ישראל. זוהי סיבת ההתנגדות החריפה שקיבלה הסברים שונים ומשונים בתקופות שונות בהיסטוריה, אלא שהמשותף לכולם הוא השנאה לעם-ישראל. עם זאת היו גם כאלה שהעריכו את עם-ישראל הערכה עצומה.

מתוך הספר 'יוצר אור' בהוצאת "ספריית חוה"