סגולת ישראל וגזענות

הרב שלמה אבינר

הגזענות בנויה על שלושה יסודות: הראשון - שיש גזעים באנושות, השני - שיש גזע עליון, השלישי - שלגזע העליון מותר לנצל ולדכא לצרכיו את הגזעים התחתונים. גזענות זו היא תורה ביולוגית המנוערת מכל בסיס מדעי איתן. עד תקופתנו לא הגדיר המדע גזעים. לא נמצאו מאפיינים מובהקים להבחנה בין גזעים. עם-ישראל בעצם מורכב מאנשים בני מספר רב מאוד של גזעים הקיימים בעולם. היהדות פתוחה לכל גזע. אין בעמנו חלוקה ביולוגית ובוודאי שאיננו רואים בעצמנו גזע עליון. יש קווי אופי ייחודיים לכל אומה. ייחודה של האומה הישראלית אינו מקנה לה זכות לדכא עמים אחרים. להפך, הוא מציב בפניה חובה מוסרית כלל-אנושית ואחריות נוראה.

רבנו יהודה הלוי מכנה את עם-ישראל: "לב האומות" (כוזרי ב לו). 'הזוהר' הקדוש מכנה אותנו "מוח האומות" (זוהר משפטים קח ב). עלינו לקיים את ברכת ד' לאברהם: "ונברכו בך כל משפחֹת האדמה" (בראשית יב ג). תכליתנו להביא ברכה לכל משפחות האדמה, לא בתור גזע עליון במובן הביולוגי, אלא כעם מיוחד שתפקידו להיות מרכז רוחני לאומות כולן. הפסוק: "ולתתך עליון על כל הגוים" (דברים כו יט), אינו מתכוון להשתלטות אלא למרכזיות. לב או מוח הם מרכזים תיפקודיים חיוניים לגוף האדם. עם-ישראל המשול ללב או למוח, הוא מרכז תיפקודי רוחני חיוני לאנושות ולעולם. הוא אינו לב המדכא את שאר האברים, לא מוח המרסק את אברי הגוף. להפך, אלה לב ומוח המאירים את שאר האברים. תכליתנו להביא אושר, שמחה וברכה לכל אברי הבריאה העולמית, הטבעית והאנושית.

אלא, יש לנו כישרונות ונתונים שאין לאחרים, ומוטל עלינו להוציאם מן הכוח אל הפועל בעבורנו ובעבור העולם כולו, ואנו מאושרים מכך. איננו משליכים חובה על אחרים, אלא תובעים אותה מעצמנו. אנו מרגישים שיש לנו מחוייבויות חברתיות כבירות. כשארגון התרבות של האו"ם, 'אונסקו', קבע שהציונות היא גזענות, הצהיר בתגובה מנהיג התנועה לשיוויון השחורים באמריקה, מרטין לותר קינג, שעם-ישראל אינו גזעני, ולעומת זאת, העירקים, הסעודים והרוסים לדוגמא הם אכן גזעניים, כיוון שעדיין חל שם אידאל להחזיק מיעוט במצב של היעדר זכויות ואף של עבדות. במדינת ישראל, כל אזרח נאמן למדינה זוכה לכל הזכויות. לכן ברור שאין זו מדינה גזענית. אנו "ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות יט ו), זהו תפקידנו.
אנו לב העולם (כדברי רבנו יהודה הלוי, כוזרי ב לו) או מוח העולם (כלשון ספר הזוהר, משפטים קח ב, שלח, קסא ב. אורות, אורות ישראל א ב) שתפקידו להנהיג ולהדריך את העולם. אין לנו שום כוונה ששום גוי בעולם יהיה לנו לעבד. העמים יכירו בבוא הזמן בייחודיותו של עם ישראל, ואז יתרמו לו כולם מכישרונותיהם. עם-ישראל בעמים הוא ככוהן בישראל. בעמנו אין הכוהן משעבד את הישראל לעבדות, כפי שעשו כן בעמים אחרים. אדרבה, התורה קוראת ליחס של תמיכת הציבור בכוהן ובלוי, כיוון שאין להם בעלות ונחלה באדמת הארץ. נכון שאנו עם ד'. אם נתכחש לכך נבגוד בתפקידנו. כך ריבונו-של-עולם ברא אותנו ואין לנו להתגאות בכך. אמנם קיימת "גאווה ענוותנית": אדם מכיר בכוחותיו, שמח שד' נתנם לו, ורואה חובה להוציאם מן הכוח אל הפועל. הוא שאומר ד' לאברהם אבינו: נכון שתהיה "גוי גדול", ויחד עם זה, "נברכו בך כל משפחות האדמה". מתוך שתהיה "גוי גדול", תביא ברכה לכל העולם.

אנו והאומות חטיבה אחת. המוח אינו מתנשא בגאווה על הגוף, שהרי הוא המוח של הגוף המחיה את הגוף. המוח צריך את הגוף והגוף צריך את המוח. המוח מתגלה בגוף, אוהב אותו, מזדהה עימו, דואג לו, מוסר נפשו וחושב עליו יומם ולילה. לא ייתכן לומר שהמוח או הלב מתגאה על הגוף, כיוון שהוא עובד עבור הגוף ללא הרף. אם נאמר למוח: האם אינך חושב שאתה מחשיב עצמך גדול? הוא ישיב: זה תפקידי. המוח והלב מצד רוממותם פועלים על הגוף. גם אנו, עם-ישראל, לעילא ולעילא, אך אין זה מתוך ניתוק מכל העולם אלא מתוך שייכות ודאגה לעולם כולו.

מתוך הספר 'יוצר אור' בהוצאת "ספריית חוה"