פסוקים מספר ויקרא על עם ישראל וייעודו

"דבר אל-כל-עדת בני-ישראל, ואמרת אלהם--קדשים תהיו:  כי קדוש, אני יהוה אלהיכם” (יט ב) .

"ולא תלכו בחקת הגוי, אשר-אני משלח מפניכם: כי את-כל-אלה עשו, ואקץ בם. ואמר לכם, אתם תירשו את-אדמתם, ואני אתננה לכם לרשת אתה, ארץ זבת חלב ודבש: אני יהוה אלהיכם, אשר-הבדלתי אתכם מן-העמים“ (כ כג-כד).

"והייתם לי קדשים, כי קדוש אני יהוה; ואבדל אתכם מן-העמים, להיות לי” (כ כו).

"ולא תחללו, את-שם קדשי, ונקדשתי, בתוך בני ישראל: אני יהוה, מקדשכם. המוציא אתכם מארץ מצרים, להיות לכם לאלהים: אני יהוה“ (כב לב).

"אם-בחקתי, תלכו; ואת-מצותי תשמרו, ועשיתם אתם. ונתתי גשמיכם, בעתם; ונתנה הארץ יבולה, ועץ השדה יתן פריו. והשיג לכם דיש את-בציר, ובציר ישיג את-זרע; ואכלתם לחמכם לשבע, וישבתם לבטח בארצכם. ונתתי שלום בארץ, ושכבתם ואין מחריד; והשבתי חיה רעה, מן-הארץ, וחרב, לא-תעבר בארצכם. ורדפתם, את-איביכם; ונפלו לפניכם, לחרב. ורדפו מכם חמשה מאה, ומאה מכם רבבה ירדפו; ונפלו איביכם לפניכם, לחרב. ופניתי אליכם--והפריתי אתכם, והרביתי אתכם; והקימתי את-בריתי, אתכם. ואכלתם ישן, נושן; וישן, מפני חדש תוציאו. ונתתי משכני, בתוככם; ולא-תגעל נפשי, אתכם. והתהלכתי, בתוככם, והייתי לכם, לאלהים; ואתם, תהיו-לי לעם. אני יהוה אלהיכם, אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, מהית להם, עבדים; ואשבר מטת עלכם, ואולך אתכם קוממיות” (כו ג-יג).

"ואף-גם-זאת בהיותם בארץ איביהם, לא-מאסתים ולא-געלתים לכלתם--להפר בריתי, אתם: כי אני יהוה, אלהיהם. וזכרתי להם, ברית ראשנים: אשר הוצאתי-אתם מארץ מצרים לעיני הגוים, להיות להם לאלהים--אני יהוה" (כו מד-מה).