פסוקים מספר שמות על עם ישראל וייעודו

"וכאשר יענו אתו, כן ירבה וכן יפרץ..." (א יב).

"ותאמרן המילדת אל-פרעה, כי לא כנשים המצרית העברית: כי-חיות הנה, בטרם תבוא אלהן המילדת וילדו" (א יט).

"ויאמר משה אל-האלהים, הנה אנכי בא אל-בני ישראל, ואמרתי להם, אלהי אבותיכם שלחני אליכם; ואמרו-לי מה-שמו, מה אמר אלהם. ויאמר אלהים אל-משה, אהיה אשר אהיה; ויאמר, כה תאמר לבני ישראל, אהיה, שלחני אליכם. ויאמר עוד אלהים אל-משה, כה-תאמר אל-בני ישראל, יהוה אלהי אבתיכם אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב, שלחני אליכם; זה-שמי לעלם, וזה זכרי לדר דר" (ג יד-טו).

"וידבר אלהים, אל-משה; ויאמר אליו, אני יהוה. וארא, אל-אברהם אל-יצחק ואל-יעקב--באל שדי; ושמי יהוה, לא נודעתי להם. וגם הקמתי את-בריתי אתם, לתת להם את-ארץ כנען--את ארץ מגריהם, אשר-גרו בה. וגם אני שמעתי, את-נאקת בני ישראל, אשר מצרים, מעבדים אתם; ואזכר, את-בריתי. לכן אמר לבני-ישראל, אני יהוה, והוצאתי אתכם מתחת סבלת מצרים, והצלתי אתכם מעבדתם; וגאלתי אתכם בזרוע נטויה, ובשפטים גדלים. ולקחתי אתכם לי לעם, והייתי לכם לאלהים; וידעתם, כי אני יהוה אלהיכם, המוציא אתכם, מתחת סבלות מצרים. והבאתי אתכם, אל-הארץ, אשר נשאתי את-ידי, לתת אתה לאברהם ליצחק וליעקב; ונתתי אתה לכם מורשה, אני יהוה" (ו ב-ח).

"ויסעו בני-ישראל מרעמסס, סכתה, כשש-מאות אלף רגלי הגברים, לבד מטף. וגם-ערב רב, עלה אתם, וצאן ובקר, מקנה כבד מאד. ויאפו את-הבצק אשר הוציאו ממצרים, עגת מצות--כי לא חמץ: כי-גרשו ממצרים, ולא יכלו להתמהמה, וגם-צדה, לא-עשו להם. ומושב בני ישראל, אשר ישבו במצרים--שלשים שנה, וארבע מאות שנה. ויהי, מקץ שלשים שנה, וארבע מאות, שנה; ויהי, בעצם היום הזה, יצאו כל-צבאות יהוה, מארץ מצרים. ליל שמרים הוא ליהוה, להוציאם מארץ מצרים: הוא-הלילה הזה ליהוה, שמרים לכל-בני ישראל לדרתם" (יב לז-מב).

"ויושע יהוה ביום ההוא, את-ישראל--מיד מצרים; וירא ישראל את-מצרים, מת על-שפת הים. וירא ישראל את-היד הגדלה, אשר עשה יהוה במצרים, וייראו העם, את-יהוה; ויאמינו, ביהוה, ובמשה, עבדו" (יד ל).

"...עד יעבר עמך יהוה, עד-יעבר עם-זו קנית. תבאמו, ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת, יהוה; מקדש, אדני כוננו ידיך" (טו טז).

"וכל-העם ראים את-הקולת ואת-הלפידם, ואת קול השפר, ואת-ההר, עשן; וירא העם וינעו, ויעמדו מרחק. ויאמרו, אל-משה, דבר-אתה עמנו, ונשמעה; ואל-ידבר עמנו אלהים, פן-נמות. ויאמר משה אל-העם, אל-תיראו, כי לבעבור נסות אתכם, בא האלהים; ובעבור, תהיה יראתו על-פניכם--לבלתי תחטאו. ויעמד העם, מרחק; ומשה נגש אל-הערפל, אשר-שם האלהים" (כ יד-יז).

"ושכנתי, בתוך בני ישראל; והייתי להם, לאלהים. וידעו, כי אני יהוה אלהיהם, אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים, לשכני בתוכם: אני, יהוה אלהיהם" (כט מה-מו).

"ויאמר אם-נא מצאתי חן בעיניך, אדני, ילך-נא אדני, בקרבנו: כי עם-קשה-ערף הוא, וסלחת לעוננו ולחטאתנו ונחלתנו. ויאמר, הנה אנכי כרת ברית, נגד כל-עמך אעשה נפלאת, אשר לא-נבראו בכל-הארץ ובכל-הגוים; וראה כל-העם אשר-אתה בקרבו את-מעשה יהוה, כי-נורא הוא, אשר אני, עשה עמך" (לד ט-י).