מתוך שיחת הרב צבי יהודה הכהן קוק בנושא - "המחזיר שכינתו לציון"

האומה המרכזית

"...במשך חמשת-אלפים השנים האחרונות, התפתחה האנושות מבחינה תרבותית והלכה והתקרבה אלינו. האנושות השתלשלה והתפתחה לכמה גוונים של אומות-העולם, השייכים כולם למין האדם. מהלך זה מתואר בקיצור נמרץ בכמה פסוקים של פרשת האזינו. "זכור ימות עולם" – התבוננו בפיסיקה של העולם החומרי העובדתי, "בינו שנות דור ודור" – בהיסטוריה. מתוך התבוננות בשני חלקים אלה של המציאות, עצם הטבע הפיסיקלי וההיסטוריה, נגיע ליותר פקיחות עין להבין את ענייננו אנו בעולם-הזה. "בהנחל עליון גוים" – ריבונו-של-עולם הנקרא "אל עליון" נותן את הארץ לבני אדם. "השמים שמים לד' והארץ נתן לבני אדם". הוא מנחיל את כדור הארץ לבני אדם, לכל גווניהם, המחולקים לכל מיני קבוצות וגויים. "בהפרידו בני אדם" – ריבונו-של-עולם מסדר את האנושות על-פי פרטיקולריות של כל קבוצה. העמים השונים, המפורטים והמפורדים, נאחזים בחלקים של כדור הארץ הזה. על-פי סדר הבריאה והשתלשלות ההיסטוריה, הולכים הם ומתייצבים למדינות על פני הארץ אשר ניתנה לבני אדם: "יצב גבולות עמים"...

אפשר להבין את עניינו של כלל ישראל, רק מתוך תפיסת עולם של כל התבל כולו. יש להסתכל על כל העולם בכללו, כעל מעשה ד' אחד, גילוי שכינה כללי שהתגוון לגווניו. יש להתאזר בגבורת רוח הסתכלותית אמיתית, כדי לראות את כל האנושות כדבר כללי, שלם, שהולך ומתגלה במשך דורות, דרך התפתחויות שונות. אי-אפשר להתחמק מלראות את האורגניזם השלם הגדול הזה ההולך ומתגוון. כמו שבכל אורגניזם יש כמה חלקים, פחות או יותר חשובים, ויש מרכזים – כגון, המוח והלב בגוף האדם – כך בגוף הכלל-אנושי וההיסטורי יש חלק מרכזי, עם שהוא "סגולה מכל העמים". לחלק המיוחד הזה של האנושות יש מהלך מיוחד, שעניינו מבורר אצל גדולי ישראל, ובייחוד אצל רבי יהודה הלוי, בביטויו המדעי:"לב של האומות". כמובן אין הכוונה ללב בקדרה שבמטבח, אלא ללב המקושר לכל האורגניזם: אומה לאומית-קוסמופוליטית. ככל שאדם יותר גדול ויותר מכיר, הרי הוא נעשה יותר כללי, חברתי, כלל-ישראלי, כלל-אנושי וכלל-עולמי. הוא מתרומם מעל האינטרס הצר והמצומצם שלו, ומשתוקק לקידוש השם שיתגלה בכלל ישראל, באנושיות כולה, בעולם ובכל העולמות. "מלכותך מלכות כל עולמים". הוא משתוקק לקידוש השם בכל העולמות שברא ד' כרצונו, דרך עמו ישראל...

חיבה יתירה נודעת

חז"ל מודיעים לנו במשנה: “"חביב אדם שנברא בצלם אלהים", בין שעובדה זו ידועה לו בין שאינה ידועה לו. כל אדם שייך למין האנושי, ואין הדבר תלוי בבחירתו. אבל יש נפקא מינה אם האדם יודע מהו ערכו המיוחד: "חיבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם". כמו כן, אנו מין אנושיות מיוחד. "אתם קרויים אדם", "עם זו יצרתי לי". התחלתנו אינה מהיום, אלא מלפני הרבה דורות, בהם נמשכת ומתגלה התורשה שלנו. "חביבים ישראל", בין שרוצים בכך בין שאינם רוצים. "אשר בחר בנו מכל העמים". ריבונו-של-עולם הוא אשר בחר בנו, ולא נזכר בשום מקום שאנו בחרנו להיות ישראל. המובן האנושי של המושג בחירה הוא בחירה חופשית בין טוב לרע, אבל בחירה אלוהית היא קביעת סדרי הטבע וההיסטוריה. כמו כן, "אתה הוא ד' האלהים אשר בחרת באברם", אבל לא מוזכר בשום מקום שאברהם אבינו עליו השלום בחר באלוהים. בחירת ריבונו-של-עולם בנו, היא יצירת הטבע והפסיכולוגיה שלנו, ומתוך כך אנו שייכים לחלק מיוחד של מין האדם הנקרא "בנים למקום", וזאת מציאות שאי-אפשר לשנותה. אבל חשוב מאוד שנדע עובדה זו, אף-על-פי שהיא קיימת אף אם לא נדעה. "חיבה יתירה נודעת שנקראו בנים למקום"..."