שיחות הרב צבי יהודה הכהן קוק על אורות ישראל

פרק א. מהות כנסת ישראל ותכונת חייה (פסקה ז)

קריאה בשם ה'

"הנה נא ידעתי כי אין אלוהים בכל הארץ כי אם בישראל". המינות רצתה לגנוב לנו את שם ד' ואת התורה, וטענה שד' התחרט ועזב אותנו, אך בחירת ישראל היא מהלך מוחלט שאי אפשר לו להשתנות. גילוי האור האלוקי בעולם הוא על ידינו ומתוכנו, אבל יש לו שני צנורות: "שני דברים מאירים בישראל", שני צדדים של אותו ענין, יש מדרגות במסרו:
"המוסר הטהור בכל שאיפותיו בכללות העולם, באדם ובכל חי ובכל ההויה כולה", מוסר עליון מאד, שאיפה אידיאלית עליונה. אבל ישנו צד שני. מוסר כללי זה, אינו מוסר אבסטרקטי תיאורטי, אלא הוא נובע מקריאה בשם ד', שהיא המקור והשורש האמיתי למוסריות האנושית. "והידיעה שהכל נובע מהקריאה בשם ד' ובכל אורותיו היוצאים ממנו". "קדושתי למעלה מקדושתכם". קדושתכם, מקורה בקדושתי. "ויקרא...אברם בשם ד'". הוא הגילוי לכל האנושות. באגרת אחת של אבא ז"ל, כתוב: "מטרת החינוך היא להכשיר את האדם לצורתו המתוקנת, שהנקודה המרכזית שבה היא לעשותו טוב וישר". זאת התכלית והמגמה, היסוד לכך הוא הקריאה בשם ד'. "מאז אשר החל אברהם אבינו לקרוא בשם ד', הייתה לנו לנחלה, כי כל מה שתהיה מושרשת בלבו שלאדם יותר הקריאה בשם ד', כן יגדל טובו ויושרו".

יש מטרה ומגמה. ויש הקשר והשרשה, והם דבר אחד. "ודווקא תלמוד תורה" הוא נצרך "בחרש טל הילדות של האדם", "ולא ידיעות אחרות", שאין מטרתן כי אם "להכשיר את האדם למלחמת החיים", לטכניקה ואומנות, "ולא לעשותו טוב וישר". הכשרת האדם לקראת חיים חומריים גם היא חשובה, אך היא רק מספר ב'. "הכשרת האדם ללחמת החיים נחשבה בנו תמיד למדרגה שניה". אבל בגלות השגה זו השתבשה, כדוגמת החיים, והחליפו עיקר וטפל. זו טעות תנועת ההשכלה. "מלכותך מלכות כל עולמים וממשלתך בכל דור ודור", מלכות וממשלה שלך, דווקא.