שיחות הרב צבי יהודה הכהן קוק על אורות ישראל

פרק א. מהות כנסת ישראל ותכונת חייה (פסקה ה)

המגמה המוסרית

חמשת הפרקים הראשונים באורות התורה מבארים את היסוד והשורש של לימוד תורה. וכן גם כאן. חמשת הסעיפים הראשונים הינם שורשיים ויסודיים, ומסעיף ו' מתחילה התפרטות. אין מקריות. גם ספר תהילים מחולק למישה חלקים, וכן ספר הכוזרי, ואצל חז"ל מוזכרות חמש מדרגות של ישראל.

"אנו, כלומר כנסת ישראל, רוצה לחיות דווקא מפני התכלית המוסרית שיש בהוויה בללה". אנו רוצים לחיות בשביל הטוב. בשביל זה כדאי לחיות, עבר חפץ ד' זה. לכן יש לנו תאוה לחיות, ולחיות באופן לאומי. "ומתוך שאנו מכירים בקרבנו, שההתרכזות של החיים היא לנו המגמה המוסרית הכללית, מתוך כך אנו בטוחים, שבחיינו נהיה מסייעים להשלמתה". זאת עצם מציאותנו. עם ישראל הוא 'מכונה' של קידוש השם בעולם. יש לנו גאוה של שמהותנו היא ענין אלוקי: מלכות שמים במלכות ישראל. במסילת ישרים מבואר, שאדם קדוש הוא אדם שכל גופו קדוש ולא ירח ממנו נדח. וכן מבואר שחסיד הוא אדם שמתוך מעלתו מקושר לכלל ישראל, כי כבודו של הקדוש ברוך הוא תלוי בשלומם, שלוותם וגאולתם של ישראל.

"אם בפעם אחת הייתה אבודה ממנו כליל המגמה המוסרית של ההויה, אז היינו אובדים לגמרי את שאיפת החיים וממילא היו החיים הכלליים בטלים וכלים בלי תקנה". בתורה נמצא הערך המוסרי האידיאלי הגדול, המגלה את האלוהות, ועל פי ערך זה גברא העולם. "היה הקדוש ברוך הוא מביט בתורה ובורא את העולם". "אור-החיים" הקדוש כותב: "אם אין ישראל אין תורה", וממילא אם אין ישראל אין מקום למציאות העולם. "אבל לא תאבד כליל ממנו המגמה המוסרית בכללותה, וגם זיק אחד שנשאר ממנו בעומק הנשימה בהסתרה גמורה, ישיב את הכל לתחיה". אנו בני ברית של רבונו של עולם, לכן "נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם". לעולם ישאר אצלם זיק מן המגמה המוסרית האידיאלית. אפילו אם זה לא ניכר, ניצוץ של קדושה אלוקית נשאר תמיד. אבא הרב ז"ל כתב בשם זקנו על מה שאנו אומרים "אור עולם באוצר חיים, אורות מאופל אמר ויהי": אור העולם, שבינתיים אין העולם מסוגל לקולטו, מונח באוצר החיים, ורק גילויים זעירים פה ושם, אט אט, הולכים ומתגלים, "אורות מאופל, אמר ויהי".

"הננו אוהבים את המגמה המוסרית העליונה שבהויה, כשם שהננו אוהבים את עצמנו ויותר ממה שהננו אוהבים את עצמנו". אהבה חיינו ומסירות נפשנו עליהם, היא אהבת ד' היותה גדולה. חפץ חיינו העצמי איננו עצמי – פרטי, שהרי אנו שייכים ל"הכל" – להויה כולה. "כי בתוכיותנו הננו מרגישים רק ניצוץ אחד מהמגמה הכללית המקפת כל, וה"כל" שבמגמה האהובה אהבת חיים יקר הוא לנו הרבה יותר מהניצוץ העצמית שבנו". לפי הגר"א יש הבדל בין כל עם קמץ קטן לבין כל עם חלם. כמעט בכל הסידורים, כתוב וכל החיים עם חולם, והגר"א גורס: וכל החיים עם קמץ תחת הכף. כל הוא מושג מופשט כללי. כל זה מושג ממשי שכולל את כולם. כל מובנו הצד הכלל-כללי שבחיים.

ואתם הדבקים