|
שיחות הרב צבי יהודה הכהן קוק על אורות ישראלפרק ב. קשר היחיד והכלל בישראל (סעיף ח)חביבים ישראל"מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ". סגולת ישראל, קדושת ישראל, "אשר בחר בנו מכל העמים". יש כל מיני סגולות, אמונות טפלות ו"חכמות". התכשיט שלנו הוא האמונה בסגולת ישראל.כל אחד ממנו הוא חלק של כלל ישראל. כל אחד מרגיש את החיוניות של כלל ישראל. זאת צורת הבריאות שלנו, בין שיודעים זאת ובין שאין יודעים. זהות התוכן של הפרק הקודם פרק ב': קשר היחיד והכלל בישראל. "חביב אדם שנברא בצלם", זאת עובדה, בין שהוא רוצה בה בין שאינו רוצה בה. אך תוך כדי דיבור, נאמר: "חיבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם", ועל פי ידיעה זו בונה הוא את סדר החיים. וכך הוא לגבי "בני בכורי ישראל". זאת עובדה, ויחד עם זה "חיבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים למקום". חשוב שנדע, נרגיש נבין ונכיר, יותר ויותר, ממקור הדעה את האמת המציאותית הזו הקובעת, המבססת את החיים. עלינו להכיר ולטפל בסייעתא דשמיא בקשר ובהתקשרות הזאת. כל הפרק הזה בנוי בבנין התפעל: התקשרות, התדבקות. התדבקות היא יותר מהתקשרות: "ודבק...והיו לבשר אחד". "ואתם הדבקים". זאת עובדה נשגבה מאד. אשרינו. "אשר בחר בנו מכל העמים". הבחירה האלוקית בישראל היא כפיה, כשם ש"על כרחך אתה חי", "חביבים ישראל שנקראו בנים למקום", זה הכרח, "כפיית הר כגיגית". זהו חוק אלוקי בל יעבור, עובדת מציאות. כמו שריבונו של עולם בוחר במינים שונים בצמחים ובבעלי חיים. כמו שזו שושנה וזו חבצלת, ואילו זה קוץ ודרדר, כמו שזה אריה וזה נמר ואילו זו תולעת, כך היא הבחירה האלוקית, וכך צר הקדוש ברוך הוא את עולמו וברואיו, כך גם היא עובדת המציאות של "בחר בנו מכל העמים". מצד שני, "חיבה יתירה נודעה שנקראו בנים למקום": ככל שאדם מישראל מתמלא תמימות, בריאות, התקשרות לתורה בכל מדרגותיה בשלמותה, יותר הוא מגלה את דביקותו בכלל. כל התורה כולהעל כן "האדם צריך לזכך את עצמו להתרחק מן הכיעור, כדי שיהי' מושג הכלל מצויר יפה בנפשו, ואז תהיה לו היכולת להתדבק בכללות כנסת ישראל". כלל ישראל כולל את כל אחד ואחד מישראל, וכל התורה כולה כוללת את כל אברי התורה, כל הבנין כולו מראשית ראשיתו עד אחרית אחריתו, שלא יתעכב משהו משעור הקומה השלם. כל אדם מכלל ישראל, היחיד והרבים, מגדולי הגדולים ועד קטני הקטנים, צריך לדעת ולחיות על פי כל התורה כולה, כל מצוות עשה וכל מצוות לא תעשה, חמורות וקלות, חייבי כריתות ומיתות בית דין, בלי לזלזל באף מצוה קלה. כל הדברים הגדולים וכל הדברים הקטנים כולם הם שם שמים אחד של ישראל אורייתא וקודשא בריך הוא, הם פנימיות החיים, "דברים חיים וקיימים נמאנים ונחמדים לעד ולעולמי עולמים".לכן הבריאות והקיימות, וההתקשרות השלמה בכלל ישראל, כוללת גם התרחקות מאיסורים מסובכים על פי מנהגי ישראל, וגם כל דבר מכוער ומגונה אינו מתאים לכך. "צריך לזכך את עצמו ולהתרחק מן הכיעור ", על אף שהכיעור אינו דבר אסור. האדם מישראל צריך לזכך את עצמו כמו שמן זית זך. לא רק מחיובי מיתות בית דין, אלא גם מכל כעור, ואז יוכל "להתדבק בכללות כנסת ישראל", "ודבק...והיו לבשר אחד". "ואתם הדבקים". "כולך יפה רעיתי ומום אין בך". |
 |