|
שיחות הרב צבי יהודה הכהן קוק על אורות ישראלפרק ב. קשר היחיד והכלל בישראל (סעיף ז)שמחה בכלל ישראל"כל מה שאדם מרבה בתורה ובמצוות מתקשר הוא יותר בכנסת ישראל". "רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות". ככל שהוא יהודי, יותר הוא מתקשר לכלל ישראל, ונעשה לאומי כלל-ישראלי. ודבק יותר בכנסת ישראל."ומרגיש בקרבו את נשמת הכלל כולו, בתמציתו היותר עליונה, וחש בכל מהותו את הצער של כנסת ישראל בשפלותה, ומתענג משמחת עולמים העתידה לפניה, ומתפאר בהכרה עמוקה פנימית בהוד עליונותה האלוהית". הרמב"ם מזכיר את מי שפורש מדרכי צבור לגנאי. המצב הנכון הוא שאדם מישראל מצטער בצרתם ושמח בשמחתם; ככל שהאדם מרבה בתורה ובמצוות, יותר הוא חש בכל מהותו את הצער ומתענג משמחה. "כל אדם שיש בו דעה, כאילו נבנה בית המקדש בימיו". הוא "מתפאר בהכרה עמוקה". ומתוך כך מתענג. "ובכל עת שמחה של מועדי ששון, וחידושי הזמנים לימים ולחדשים, הוא כולו מוקף ומלא תעצומות עוז של שמחתה ומשוש גילה". יש חילוק איך יהודי מרגיש בשבת ויום טוב. אדם כזה "כל עצמותיו תאמרנה", מכף רגל ועד ראש משמחתה של כנסת ישראל. רבוי תודה ומצוות הוא רבוי דבקות בכלל ישראל. "שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה, שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה, למען תינקו ושבעתם משד תנחומיה, ולמען תמצו והתענגתם מזיו כבודה". המקור לכך שרבוי תורה ומצוות הוא ריבוי התקשרות בכנסת ישראל וכלל ישראל הוא בזהר. אצל אבא ז"ל דברים אלה היו נמצאים בלי חיפוש, ואנחנו כן צריכים לחפש. "מאן דאישתדל באורייתא ובעובדין דכשרין, גרים לה לכנסת ישראל, לארמא רישא בגו גלותא. זכאה חולקיהון, דאיגון דמשתדלי באורייתא יממא ולילי". (כל מי שמשתדל בתורה ובמעשים טובים, גורם זקיפות ראש של כלל ישראל בגלות. אשרי חלקם של המשתדלים בתורה ביום ובלילה). לרבוי עסק בתורה ומצוות יש ערך לזקיפות ראש של כלל ישראל. |
 |