שיחות הרב צבי יהודה הכהן קוק על אורות ישראל

פרק ב. קשר היחיד והכלל בישראל (סעיף א)

ואתם הדבקים

הסעיפים א-ב הם כללים: כך וכך היא כנסת ישראל. על יסוד מה שנתבאר קודם בפרק ראשון, כך היא מתגלה בכל ההויה ובכל העולם. היא התוכן הקוסמולוגי היותר עליון. התמצית של סעיף א' היא : "ואתם הדבקים בד' אלוהיכם חיים כולכם היום". חיים אורגניים ציבוריים שלמים. "כנסת ישראל מיוסדת היא כולה על בסיס של המוסר האלוהי העליון" יש מדרגות במוסר, יש מוסר עליון, ויש מוסר אלוהי עליון, וכנסת ישראל מיוסדת כולה עליו. "ואתם הדבקים בד' אלוהיכם". שלמות כלל ישראל כוללת את כל היחידים. כל אחד ואחד ממנו, במבנה אורגני שיש להבינו לפי המטרה המוסרית.

"על כן כל התנשאות מוסרית הנמצאת באישיה הפרטיים מוסיפה לה כוח". "תנו עוז לאלוהים", במובן של התגלות רבונו של עולם בכלל ישראל. וכן הוא הצד השלילי: "ולהפך, נפילת מוסר, וכל רשע לפי ערך הכיעור והרע שבתוכו, כך היא מחלשת את כחה..." "ויבטחו בך יודעי שמך כי לא עזבת דורשך". להיות דורש וצמא, זו זכות גדולה, שמתוכה יש איזה קשר לאמת. "הכרת אמת...שעל ידה הוא מתמלא צימאון". מתוך יחסו של האדם אל האמת, הוא מגלה את הקשר אליה ומתקשר אליה. "אדם נברא בצלם אלוקים", אך חשוב שאדם ידע זאת, ואז יש "חיבה יתירה". וכן הוא לבי "בני בכורי ישראל". יש הלכות בכורה וקדושת בכורה. היא אינה תלויה באדם ובכל זאת יש מצוה להקדיש. האדם צריך להכיר, להרגיש ולבטא בשפתים. מצווה להקדיש. בכל שמתגלה יותר הידיעה וההכרה ומתבטאת במעשים – יותר יש "חיבה יתירה", "יהי כבוד ד' עולם ישמח ד' במעשיו".