שיחות הרב צבי יהודה הכהן קוק על אורות ישראל

פרק ב. קשר היחיד והכלל בישראל (הקדמה)

כי חלק ד' עמו

יש מקום לנתח אמירות השגורות בפינו. כשאנו מתבוננים בהן, הן מבהילות, כגון: "קודשא בריך הוא ישראל ואוריתא – חד הוא". שמותיו של הקב"ה מבטאים מדרגות שונות בהופעת גילוייו בתחתונים. "לשון תורה לעצמה, לשון חכמים לעצמן".
יש חלוקים בין לשון תורה לבין לשון חכמים. מדרגות שונות בהופעת אלוקים. התורה שבכתב היא לעילא לעילא, מעל מציאות התחתונים, והתורה שבעל פה היא תופעה הנמשכת מהמקור המוחלט אל המציאות התחתונה. השם "הקדוש ברוך הוא" אינו מופיע בתורה אלא בלשון חכמים. אמנם הוא אינו מבטא מדרגת גילוי גבוהה של תורה שבכתב, אך ממדרגת קודש של לשון חכמים לא יצא. הגמרא מגדירה את התורה: "אנוכי – נוטריקון: אנא נפשי כתבית יהבית" אני עצמי כתבתי ונתתי. "אתה נגלית עלינו" משמי מרומים, מהאמת המוחלטת, מ"לית מחשבה תפיסה ביך", נמשכות מדרגות של "ברוך שאמר והיה העולם". זהו תוכן השם "הקדוש ברוך הוא": האמת המוחלטת במדרגת התגלותה בעולמנו. והתורה נמשכת אלינו משמי מרומים. אם כן אפשר להבין את הביטוי "חד הוא" לגבי קודשא בריך הוא והתורה.

אבל המובן של ישראל הוא אנחנו, החיים כאן, וצריך עומק מיוחד להבנת "ישראל ואורייתא חד הוא". עלינו לזכור תמיד את העובדה המציאותית "כי חלק ד' עמו". ביציאת מצריים נהיינו לעם, ובמעמד הר סיני אנו מגיעים לבגרות, ונשמתנו מתגלה. כל מה שהיה קיים, מתגלה. כשישראל קיים נשמתו קיימת. "מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר". ממעמד הר סיני והלאה הולכת ומתפרשת נשמתנו. "עם זו יצרתי לי". נוצר עם ישראל. מקורו והתחלתו הוא בשמים, מבורא עולם. וממנו נמשך העולם והעולמים כולם, ובהתרכזות של קשר מיוחד, השכינה שבעם ישראל. נכון שישנם חילוקים בין פרטים לציבור, אך הכל נובע מהעובדה היסודית הזאת המתגלה במציאות חיינו.

ענינו של פרק ב' באורות ישראל הוא קביעת העובדה של כלל ישראל, והפרטים הנמשכים ממנו. הכלל הוא הלב והמוח של הפרטים. לכל יחיד בישראל יש קשר עם הכלל. כשם שלכל איבר יש קשר עם הנשמה.