שיחות הרב צבי יהודה הכהן קוק על אורות ישראל

פרק א. מהות כנסת ישראל ותכונת חייה - הקדמה

ברית אבות וזכות אבות

ישנה תפילה קצרה הנאמרת במצב של סכנה: "רבי יהושע אומר: ההולך למקום סכנה מתפלל תפילה קצרה ואומר: הושע ד' את עמך את שארית ישראל, בכל פרשת העיבור יהיו צרכיהם לפניך, ברוך אתה ד' שומע תפילה". החלק הראשון ברור. החלק השני אינו מובן, ואכן חכמים התקשו בהבנתו, מה פירוש "פרשת העיבור"? פירוש ראשון הוא: "אפילו בשעה שאתה מתמלא עליהם עברה כאשה עוברה, יהיו כל צרכיהם לפניך". לפי פירוש זה, יש שני פרושים למלה "עברה", אך אין פירוש למלה "פרשת". פירוש שני הוא: "אפילו בשעה שהם עוברים על דברי תורה, יהיו כל צרכיהם לפניך". כאן יש פירוש על שתי המילים. זהו פירוש יותר שלם.

והנה אדם נמצא בדרך ופוחד, והשטן מקטרג. יהודי נמצא במקום סכנה, גופנית ורוחנית, וצריך להתפלל לד'. היה לו לומר מלים של בקשת רחמים: אתה חנון ורחום. ומה הדרך לקרוא לד'? אפילו בשעה שפורשים מדברי תורה ומצוות לעבירה, גם אז תספק את צרכיהם, מה שייך פה להזכיר שיהיו כל הצרכים עבור מי שהולך לעשות עבירה? כאילו הקדוש ברוך הוא עוזר לספק צרכיו של מי שהולך לעשות עבירה, כגון לאכול חזיר. זהו דבר מזעזע! במצב של סכנה, אין לו משהו אחר לבקש מאשר שד' יעזור לעוברי עבירה?! זהו ממש לפני עוור לא תתן מכשול, מסייע לדבר עבירה. נורא ואיום! אלא כך היא הדרכתם של חז"ל, כיצד לגשת לתפלה לרבונו של עולם. כך הם מחנכים אותנו. אין אנו מזכירים לא זכות עצמית ולא קרובים, ולא זכות אבות ראשונים.

הדרך הרגילה לאדם בשעת סכנה היא להזכיר זכות תורה ומצוות ומעשים טובים, שתעזור לו נגד קטרוג השטן. אך איננו יודעים איזה מין קטרוג יש נגדנו. אולי זהו קטרוג כל כך גדול שכל זה איננו מועיל. אז לפעמים מזכירים זכות אבות, זכות סבא, וכוחות יותר גדולים, אבל סוף סוף מי יודע איזה מין קטרוג יש? קיימת גם זכות האבות, אברהם יצחק ויעקב. אלא יש דעות אצל חז"ל שמצבים של משברים רוחניים נוראים כגון עבודה זרה – "תמה זכות אבות". לזכות אבות יש ערך, אך לא לעולם ועד. משברים נוראים גרמו להפסקת זכות אבות. כך היה בימות הושע, חזאל ועוד. התוספות מסבירים: "זכות אבות תמה, אבל ברית אבות לא תמה". ברית אבות לעולם לא תמה, לעד ולנצח נצחים, ומכח ברית זו אנו מתפללי. צריך לברר את ההבדל בין שני מושגים אלה, זכות וברית. יש ביטוי: "אוחזים מעשה אבותיהם בידיהם". זכות אבות בנויה על המשך חינוכי של האבות. "למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו". קיימת התקשרות חנוכית-מוסרית לאבות, השפעה שנמשכת מהאבות אל הבנים, אבל זהו דר אנושי, שלא יכול להתקיים לנצח נצחים. יסוד הזכות הוא קדושה אנושית של אבותנו הקדושים, וכל מה שמתחיל באדם, תיתכן לו הפסקה. לעומת זאת, ברית אבות אינה דבר אנושי. ברית היא ברית ד', ברית בורא עולם, ברית "צדיק בכל הדורות".

זהו חלוק יסודי עצום. ברית היא ברית אלוקית. לא כתוב שאברהם אבינו כרת ברית עם הקדוש ברוך הוא. הוא כרת ברית עם אבימלך. אבל ד' כרת ברית עם אברהם, "וכרות עמו הברית", והוא הדין עם כל כלל ישראל. ברית ד' היא ברית מעולם הנצח, ברית שמתחילה מבורא עולם, ונמשכת במעמד הר סיני, בפרשיות יתרו ומשפטים. "כי על פי הדברים האלה, כרתי איתך ברית ואת ישראל". בשום מקום לא כתוב שאנחנו כרתנו ברית עם ד'. ברית אינה שותפות. היא מושג שמימי, אלוקי, שאינו יכול להשתנות. ברית ד' קיימת בפנימיות, בנשמת הבריה, היא נצח, ונמשכת מאז ועד הנה באותו מצב, "כי לא אדם הוא להנחם". ברית אבות לא תמה, הברית עם ד' קיימת והיה בדמנו ובנשמתנו.

לכן במצב של סכנה, אין להזכיר זכות אבות וזכותינו שלנו. אולי יש שטן כה נורא ואיום, שזכות אבות תמה. צריך סגולה, שהיא קמע בשביל כל המצבים. צריך כוונה ואחיזה בברית אבות שלא תמה. היא דבר אלוקי, נצחי, החלטי. השייכות ההחלטית הזאת, שכוללת אפילו את הפורשים לדבר עבירה, היא בטוחה יותר מכל זכות שבעולם.

בכל מצבי החיים השונים, של ידידות, של רוח הטומאה, האדם צריך להחזיק מעמד. המהלך בדרך וירא מליסטים ופגעים, אומרים לו חז"ל: "אל תיבהל ואל תשכח את עצמך, זכור שאתה שייך לעם. זאת צריכה להיות תפילתך: "הושע ד' את עמך, את שארית ישראל". הצעקה אינה פרטית, היא צריכה להיות ציבורית, השתתפות בצרת הציבור. "בכל פרשת העיבוד, יהיו צרכיהם לפניך – אפילו בשעה שאתה מתמלא עליהם עברה". אפילו כשהעם גדוש בחטאים, בכל זאת אתה ד' בחרת בנוף ולכן אפילו במצב כזה, "יהיו צרכיהם לפניך". "אפילו בשעה שהם עוברים על דברי תורה, בכל זאת "יהיו כל צרכיהם לפניך". אנו מתפללים בלשון רבים: מתוך שייכותנו לעם זה, אפילו כשהם פורשים לדבר עבירה. הדברים נכתבו בשנת תש"ב, שנים של צרות. כולם היו אז במצב של סכנה. אך הדברים שייכים גם עכשיו.

"זו התפילה הקצרה...מדברי רבי יהושע...שהוא הנהו המכריע וקובע את הודאיות הגמורה של גאולתם של ישראל". רבי יהושע שהלכה כמותו לגבי רבי אליעזר שגאולתם של ישראל היא אפילו בלי תשובה, "שתיק רבי אליעזר". הגירסא בירושלמי היא: "איסתלק רבי אליעזר", כלומר, רבי יהושע 'סליק' אותו מן העניין, והוא אותו רבי יהושע שמסר לנו את הנוסח של תפלה זו, "לעומת רגשות הגויים", כמו שכתוב "למה רגשו גויים".

"במצבים הקשים והמסובכים, לעומת חששות קטרוגי שטנה של סכנה, מופיעה שאיבת כח הזכות המוחלטה, מבעד וממעל לכל הקשיים והסיבוכים, דווקא מן השורש הפנימי, של השארית הנמצאה מתוך כלליות העם האלוהי".

"ערב עבדך לטוב אל יעשקוני זדים". אבל "ערביך ערבא צריך", ולכן אנו מבקשים שהשפוט העליון בעצמו יהיה ערב.