ספר הכוזרי - מתוך מאמר רביעי

רבי יהודה הלוי

ג
"קדוש ישראל" אינו אלא כנוי המורה על שהענין האלוהי דבק ביעקב, הוא ישראל, ואחריו – בהמון זרעו, דבקות הדרכה והנהגה, לא דבקות תלות ומגע. אולם לא כל הרוצה לאמר: "אלהי קדשי" מתר לו לומר כן, אם לא דרך השאלה ומתוך אמונה במסרת, אך על דרך האמת לא יאמר זאת כי אם נביא או חסיד אשר דבר בו הענין האלוהי, - ועל כן אמרו לנביא: "חל נא את פני ה' אלהיך" ורק אומה זו היה רצון האלוה כי יהיה יחסה אל האמות כיחס המלאכים אל בני אדם, כמה שנאמר: "קדשים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם".
כג
ועוד: יש לאלוה חכמה נסתרת בהשאירו אותנו בגלות - מעין החכמה הצפונה בגרגיר הזרע: גרגיר זה נופל אל תוך האדמה ושם הוא משתנה ונעשה לכאורה עפר, מים וטיט, ולפי ראות עיני המתבונן בו לא ישאר רושם מוחש כלשהו ממה שהיה הגרגיר קדם לכן, אולם לאחר זמן יתברר כי גרגיר זה הוא אשר ישנה את העפר ואת המים עד שיהיו מטבעו הוא, והוא אשר יעבירם דרגה דרגה עד אשר יתעדנו היסודות ויהפכם להיות כמהו, ואז יוציא קלפות, עלים ועוד, עד אשר יזדכך הגרעין ויכשר לחול בו הענין ההוא, האלוהי והצורה של הזרע הראשון, ואז יהיה לעץ נושא פרי כפרי אשר ממנו בא הזרע ההוא.