פסוקים מספר דברים על עם ישראל וייעודו

"ושמרתם, ועשיתם--כי הוא חכמתכם ובינתכם, לעיני העמים: אשר ישמעון, את כל-החקים האלה, ואמרו רק עם-חכם ונבון, הגוי הגדול הזה. כי מי-גוי גדול, אשר-לו אלהים קרבים אליו, כיהוה אלהינו, בכל-קראנו אליו. ומי גוי גדול, אשר-לו חקים ומשפטים צדיקם, ככל התורה הזאת, אשר אנכי נתן לפניכם היום. רק השמר לך ושמר נפשך מאד, פן-תשכח את-הדברים אשר-ראו עיניך ופן-יסורו מלבבך, כל, ימי חייך; והודעתם לבניך, ולבני בניך. יום, אשר עמדת לפני יהוה אלהיך בחרב, באמר יהוה אלי הקהל-לי את-העם, ואשמעם את-דברי: אשר ילמדון ליראה אתי, כל-הימים אשר הם חיים על-האדמה, ואת-בניהם, ילמדון. ותקרבון ותעמדון, תחת ההר; וההר בער באש, עד-לב השמים--חשך, ענן וערפל. וידבר יהוה אליכם, מתוך האש: קול דברים אתם שמעים, ותמונה אינכם ראים זולתי קול. ויגד לכם את-בריתו, אשר צוה אתכם לעשות--עשרת, הדברים; ויכתבם, על-שני לחות אבנים" (ד ו-יג).

"כי-תוליד בנים ובני בנים, ונושנתם בארץ; והשחתם, ועשיתם פסל תמונת כל, ועשיתם הרע בעיני יהוה-אלהיך, להכעיסו. העידתי בכם היום את-השמים ואת-הארץ, כי-אבד תאבדון מהר, מעל הארץ, אשר אתם עברים את-הירדן שמה לרשתה: לא-תאריכן ימים עליה, כי השמד תשמדון. והפיץ יהוה אתכם, בעמים; ונשארתם, מתי מספר, בגוים, אשר ינהג יהוה אתכם שמה. ועבדתם-שם אלהים, מעשה ידי אדם: עץ ואבן--אשר לא-יראון ולא ישמעון, ולא יאכלון ולא יריחן. ובקשתם משם את-יהוה אלהיך, ומצאת: כי תדרשנו, בכל-לבבך ובכל-נפשך. בצר לך--ומצאוך, כל הדברים האלה; באחרית, הימים, ושבת עד-יהוה אלהיך, ושמעת בקלו. כי אל רחום יהוה אלהיך, לא ירפך ולא ישחיתך; ולא ישכח את-ברית אבתיך, אשר נשבע להם. כי שאל-נא לימים ראשנים אשר-היו לפניך, למן-היום אשר ברא אלהים אדם על-הארץ, ולמקצה השמים, ועד-קצה השמים: הנהיה, כדבר הגדול הזה, או, הנשמע כמהו. השמע עם קול אלהים מדבר מתוך-האש, כאשר-שמעת אתה--ויחי. או הנסה אלהים, לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי, במסת באתת ובמופתים ובמלחמה וביד חזקה ובזרוע נטויה, ובמוראים גדלים: ככל אשר-עשה לכם יהוה אלהיכם, במצרים--לעיניך. אתה הראת לדעת, כי יהוה הוא האלהים: אין עוד, מלבדו. מן-השמים השמיעך את-קלו, ליסרך; ועל-הארץ, הראך את-אשו הגדולה, ודבריו שמעת, מתוך האש. ותחת, כי אהב את-אבתיך, ויבחר בזרעו, אחריו; ויוצאך בפניו בכחו הגדל, ממצרים. להוריש, גוים גדלים ועצמים ממך--מפניך; להביאך, לתת-לך את-ארצם נחלה--כיום הזה. וידעת היום, והשבת אל-לבבך, כי יהוה הוא האלהים, בשמים ממעל ועל-הארץ מתחת: אין, עוד. ושמרת את-חקיו ואת-מצותיו, אשר אנכי מצוך היום, אשר ייטב לך, ולבניך אחריך--ולמען תאריך ימים על-האדמה, אשר יהוה אלהיך נתן לך כל-הימים" (ד כה-מ)

"יהוה אלהינו, כרת עמנו ברית--בחרב. לא את-אבתינו, כרת יהוה את-הברית הזאת: כי אתנו, אנחנו אלה פה היום כלנו חיים. פנים בפנים, דבר יהוה עמכם בהר--מתוך האש” (ה ב-ד).

"כי מי כל-בשר אשר שמע קול אלהים חיים מדבר מתוך-האש, כמנו—ויחי” (ה כב).

"שמע, ישראל: יהוה אלהינו, יהוה אחד.ואהבת, את יהוה אלהיך, בכל-לבבך ובכל-נפשך, ובכל-מאדך” (ו ד-ה).

"כי אל קנא יהוה אלהיך, בקרבך..." (ו טו).

"כי עם קדוש אתה, ליהוה אלהיך: בך בחר יהוה אלהיך, להיות לו לעם סגלה, מכל העמים, אשר על-פני האדמה. לא מרבכם מכל-העמים, חשק יהוה בכם--ויבחר בכם: כי-אתם המעט, מכל-העמים. כי מאהבת יהוה אתכם, ומשמרו את-השבעה אשר נשבע לאבתיכם, הוציא יהוה אתכם, ביד חזקה; ויפדך מבית עבדים, מיד פרעה מלך-מצרים" (ז ו-ח).

"והיה עקב תשמעון, את המשפטים האלה, ושמרתם ועשיתם, אתם--ושמר יהוה אלהיך לך, את-הברית ואת-החסד, אשר נשבע, לאבתיך. ואהבך, וברכך והרבך; וברך פרי-בטנך ופרי-אדמתך דגנך ותירשך ויצהרך, שגר-אלפיך ועשתרת צאנך, על האדמה, אשר-נשבע לאבתיך לתת לך. ברוך תהיה, מכל-העמים: לא-יהיה בך עקר ועקרה, ובבהמתך. והסיר יהוה ממך, כל-חלי; וכל-מדוי מצרים הרעים אשר ידעת, לא ישימם בך, ונתנם, בכל-שנאיך. ואכלת את-כל-העמים, אשר יהוה אלהיך נתן לך לא-תחוס עינך, עליהם; ולא תעבד את-אלהיהם, כי-מוקש הוא לך. כי תאמר בלבבך, רבים הגוים האלה ממני; איכה אוכל, להורישם. לא תירא, מהם: זכר תזכר, את אשר-עשה יהוה אלהיך, לפרעה, ולכל-מצרים. המסת הגדלת אשר-ראו עיניך, והאתת והמפתים והיד החזקה והזרע הנטויה, אשר הוצאך, יהוה אלהיך; כן-יעשה יהוה אלהיך, לכל-העמים, אשר-אתה ירא, מפניהם. וגם, את-הצרעה, ישלח יהוה אלהיך, בם: עד-אבד, הנשארים והנסתרים--מפניך. לא תערץ, מפניהם: כי-יהוה אלהיך בקרבך, אל גדול ונורא" (ז יב-כ).

"וידעת, עם-לבבך: כי, כאשר ייסר איש את-בנו, יהוה אלהיך, מיסרך” (ח ה).

"ואמרת, בלבבך: כחי ועצם ידי, עשה לי את-החיל הזה. וזכרת, את-יהוה אלהיך כי הוא הנתן לך כח, לעשות חיל: למען הקים את-בריתו אשר-נשבע לאבתיך, כיום הזה" (ח יז-יח).

"שמע ישראל, אתה עבר היום את-הירדן, לבא לרשת גוים, גדלים ועצמים ממך--ערים גדלת ובצרת, בשמים. עם-גדול ורם, בני ענקים: אשר אתה ידעת, ואתה שמעת--מי יתיצב, לפני בני ענק. וידעת היום, כי יהוה אלהיך הוא-העבר לפניך אש אכלה--הוא ישמידם והוא יכניעם, לפניך; והורשתם והאבדתם מהר, כאשר דבר יהוה לך. אל-תאמר בלבבך, בהדף יהוה אלהיך אתם מלפניך לאמר, בצדקתי הביאני יהוה, לרשת את-הארץ הזאת: וברשעת הגוים האלה, יהוה מורישם מפניך. לא בצדקתך, ובישר לבבך, אתה בא, לרשת את-ארצם: כי ברשעת הגוים האלה, יהוה אלהיך מורישם מפניך, ולמען הקים את-הדבר אשר נשבע יהוה לאבתיך, לאברהם ליצחק וליעקב. וידעת, כי לא בצדקתך יהוה אלהיך נתן לך את-הארץ הטובה הזאת--לרשתה: כי עם-קשה-ערף, אתה" (ט א-ו).

"ויאמר יהוה, אלי לאמר: ראיתי את-העם הזה, והנה עם-קשה-ערף הוא" (ט יג).

"והם עמך, ונחלתך, אשר הוצאת בכחך הגדל, ובזרעך הנטויה" (ט כט).

"רק באבתיך חשק יהוה, לאהבה אותם; ויבחר בזרעם אחריהם, בכם מכל-העמים--כיום הזה” (י טו).

"כי אם-שמר תשמרון את-כל-המצוה הזאת, אשר אנכי מצוה אתכם--לעשתה: לאהבה את-יהוה אלהיכם, ללכת בכל-דרכיו--ולדבקה-בו. והוריש יהוה את-כל-הגוים האלה, מלפניכם; וירשתם גוים, גדלים ועצמים מכם. כל-המקום, אשר תדרך כף-רגלכם בו--לכם יהיה: מן-המדבר והלבנון מן-הנהר נהר-פרת, ועד הים האחרון--יהיה, גבלכם. לא-יתיצב איש, בפניכם: פחדכם ומוראכם יתן יהוה אלהיכם, על-פני כל-הארץ אשר תדרכו-בה, כאשר, דבר לכם" (יא כב-כה).

"בנים אתם, ליהוה אלהיכם: לא תתגדדו, ולא-תשימו קרחה בין עיניכם--למת. כי עם קדוש אתה, ליהוה אלהיך; ובך בחר יהוה, להיות לו לעם סגלה, מכל העמים, אשר על-פני האדמה” (יד א-ב).

"...כי עם קדוש אתה, ליהוה אלהיך...” (יד כא).

"כי יהוה אלהיך מתהלך בקרב מחנך, להצילך ולתת איביך לפניך, והיה מחניך, קדוש: ולא-יראה בך ערות דבר, ושב מאחריך" (כג טו).

"וזכרת, כי עבד היית במצרים, ויפדך יהוה אלהיך, משם; על-כן אנכי מצוך, לעשות, את-הדבר, הזה" (כד יט).

"את-יהוה האמרת, היום: להיות לך לאלהים וללכת בדרכיו, ולשמר חקיו ומצותיו ומשפטיו--ולשמע בקלו. ויהוה האמירך היום, להיות לו לעם סגלה, כאשר, דבר-לך; ולשמר, כל-מצותיו. ולתתך עליון, על כל-הגוים אשר עשה, לתהלה, ולשם ולתפארת; ולהיתך עם-קדש ליהוה אלהיך, כאשר דבר" (כו יז יט).

"יקימך יהוה לו לעם קדוש, כאשר נשבע-לך: כי תשמר, את-מצות יהוה אלהיך, והלכת, בדרכיו. וראו כל-עמי הארץ, כי שם יהוה נקרא עליך; ויראו, ממך" (כח ט-י).

"והיית לשמה, למשל ולשנינה בכל, העמים, אשר-ינהגך יהוה, שמה" (כח לז).

"והפיצך יהוה בכל-העמים, מקצה הארץ ועד-קצה הארץ; ועבדת שם אלהים אחרים, אשר לא-ידעת אתה ואבתיך--עץ ואבן. ובגוים ההם לא תרגיע, ולא-יהיה מנוח לכף-רגלך; ונתן יהוה לך שם לב רגז, וכליון עינים ודאבון נפש. והיו חייך, תלאים לך מנגד; ופחדת לילה ויומם, ולא תאמין בחייך. בבקר תאמר מי-יתן ערב, ובערב תאמר מי-יתן בקר--מפחד לבבך אשר תפחד, וממראה עיניך אשר תראה" (כח סד-סז).

"למען הקים-אתך היום לו לעם, והוא יהיה-לך לאלהים כאשר, דבר-לך; וכאשר נשבע לאבתיך, לאברהם ליצחק וליעקב. ולא אתכם, לבדכם--אנכי, כרת את-הברית הזאת, ואת-האלה, הזאת. כי את-אשר ישנו פה, עמנו עמד היום, לפני, יהוה אלהינו; ואת אשר איננו פה, עמנו היום" (כט יב-יד).

"ויתשם יהוה מעל אדמתם, באף ובחמה ובקצף גדול; וישלכם אל-ארץ אחרת, כיום הזה" (כט כז).

"ושב יהוה אלהיך את-שבותך, ורחמך; ושב, וקבצך מכל-העמים, אשר הפיצך יהוה אלהיך, שמה. אם-יהיה נדחך, בקצה השמים--משם, יקבצך יהוה אלהיך, ומשם, יקחך. והביאך יהוה אלהיך, אל-הארץ אשר-ירשו אבתיך--וירשתה; והיטבך והרבך, מאבתיך. ומל יהוה אלהיך את-לבבך, ואת-לבב זרעך: לאהבה את-יהוה אלהיך, בכל-לבבך ובכל-נפשך--למען חייך. ונתן יהוה אלהיך, את כל-האלות האלה, על-איביך ועל-שנאיך, אשר רדפוך. ואתה תשוב, ושמעת בקול יהוה; ועשית, את-כל-מצותיו, אשר אנכי מצוך, היום. והותירך יהוה אלהיך בכל מעשה ידך, בפרי בטנך ובפרי בהמתך ובפרי אדמתך--לטבה: כי ישוב יהוה, לשוש עליך לטוב, כאשר-שש, על-אבתיך” (ל ג-ט).

"ויאמר יהוה אל-משה, הנך שכב עם-אבתיך; וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר-הארץ, אשר הוא בא-שמה בקרבו, ועזבני, והפר את-בריתי אשר כרתי אתו. וחרה אפי בו ביום-ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם, והיה לאכל, ומצאהו רעות רבות, וצרות; ואמר, ביום ההוא, הלא על כי-אין אלהי בקרבי, מצאוני הרעות האלה. ואנכי, הסתר אסתיר פני ביום ההוא, על כל-הרעה, אשר עשה: כי פנה, אל-אלהים אחרים" (לא טז-יח).

"הליהוה, תגמלו-זאת עם נבל, ולא חכם: הלוא-הוא אביך קנך, הוא עשך ויכננך. זכר ימות עולם, בינו שנות דר-ודר; שאל אביך ויגדך, זקניך ויאמרו לך. בהנחל עליון גוים, בהפרידו בני אדם; יצב גבלת עמים, למספר בני ישראל. כי חלק יהוה, עמו: יעקב, חבל נחלתו. ימצאהו בארץ מדבר, ובתהו ילל ישמן; יסבבנהו, יבוננהו יצרנהו, כאישון עינו. כנשר יעיר קנו, על-גוזליו ירחף; יפרש כנפיו יקחהו, ישאהו על-אברתו. יהוה, בדד ינחנו; ואין עמו, אל נכר.ירכבהו על-במותי (במתי) ארץ, ויאכל תנובת שדי; וינקהו דבש מסלע, ושמן מחלמיש צור. חמאת בקר וחלב צאן, עם-חלב כרים ואילים בני-בשן ועתודים, עם-חלב, כליות חטה; ודם-ענב, תשתה-חמר. וישמן ישרון ויבעט, שמנת עבית כשית; ויטש אלוה עשהו, וינבל צור ישעתו. יקנאהו, בזרים; בתועבת, יכעיסהו. יזבחו, לשדים לא אלה, אלהים, לא ידעום; חדשים מקרב באו, לא שערום אבתיכם. צור ילדך, תשי; ותשכח אל מחללך” (לב ו-יח).

"לו חכמו, ישכילו זאת יבינו, לאחריתם. איכה ירדף אחד, אלף, ושנים, יניסו רבבה: אם-לא כי-צורם מכרם, ויהוה הסגירם. כי לא כצורנו, צורם; ואיבינו, פלילים. כי-מגפן סדם גפנם, ומשדמת עמרה: ענבמו, ענבי-רוש אשכלת מררת, למו. חמת תנינם, יינם; וראש פתנים, אכזר. הלא-הוא, כמס עמדי; חתום, באוצרתי. לי נקם ושלם, לעת תמוט רגלם: כי קרוב יום אידם, וחש עתדת למו. כי-ידין יהוה עמו, ועל-עבדיו יתנחם: כי יראה כי-אזלת יד, ואפס עצור ועזוב. ואמר, אי אלהימו צור, חסיו בו. אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם; יקומו, ויעזרכם יהי עליכם, סתרה” (לב כט-לט).

"וישכן ישראל בטח בדד עין יעקב, אל-ארץ דגן ותירוש; אף-שמיו, יערפו טל. אשריך ישראל מי כמוך, עם נושע ביהוה, מגן עזרך, ואשר-חרב גאותך; ויכחשו איביך לך, ואתה על-במותימו תדרך" (לג כח-כט).