פסוקים מספר במדבר על עם ישראל וייעודו

"וידבר יהוה, אל-משה לאמר. דבר אל-אהרן ואל-בניו לאמר, כה תברכו את-בני ישראל: אמור, להם. יברכך יהוה, וישמרך. יאר יהוה פניו אליך, ויחנך. ישא יהוה פניו אליך, וישם לך שלום. ושמו את-שמי, על-בני ישראל; ואני, אברכם" (ו כב-כז).

"ויאמר משה, לחבב בן-רעואל המדיני חתן משה, נסעים אנחנו אל-המקום אשר אמר יהוה, אתו אתן לכם; לכה אתנו והטבנו לך, כי-יהוה דבר-טוב על-ישראל. ויאמר אליו, לא אלך: כי אם-אל-ארצי ואל-מולדתי, אלך. ויאמר, אל-נא תעזב אתנו: כי על-כן ידעת, חנתנו במדבר, והיית לנו, לעינים. והיה, כי-תלך עמנו: והיה הטוב ההוא, אשר ייטיב יהוה עמנו--והטבנו לך" (י כט-לב).

"ויהי בנסע הארן, ויאמר משה: קומה יהוה, ויפצו איביך, וינסו משנאיך, מפניך. ובנחה, יאמר: שובה יהוה, רבבות אלפי ישראל” (י לה-לו).

"ויאמר יהוה אל-משה, עד-אנה ינאצני העם הזה; ועד-אנה, לא-יאמינו בי, בכל האתות, אשר עשיתי בקרבו. אכנו בדבר, ואורשנו; ואעשה, אתך, לגוי-גדול ועצום, ממנו. ויאמר משה, אל-יהוה: ושמעו מצרים, כי-העלית בכחך את-העם הזה מקרבו. ואמרו, אל-יושב הארץ הזאת, שמעו כי-אתה יהוה, בקרב העם הזה: אשר-עין בעין נראה אתה יהוה, ועננך עמד עלהם, ובעמד ענן אתה הלך לפניהם יומם, ובעמוד אש לילה. והמתה את-העם הזה, כאיש אחד; ואמרו, הגוים, אשר-שמעו את-שמעך, לאמר. מבלתי יכלת יהוה, להביא את-העם הזה, אל-הארץ, אשר-נשבע להם; וישחטם, במדבר. ועתה, יגדל-נא כח אדני, כאשר דברת, לאמר. יהוה, ארך אפים ורב-חסד, נשא עון, ופשע; ונקה, לא ינקה--פקד עון אבות על-בנים, על-שלשים ועל-רבעים. סלח-נא, לעון העם הזה--כגדל חסדך; וכאשר נשאתה לעם הזה, ממצרים ועד-הנה. ויאמר יהוה, סלחתי כדברך. ואולם, חי-אני: וימלא כבוד-יהוה, את-כל-הארץ. כי כל-האנשים, הראים את-כבדי ואת-אתתי, אשר-עשיתי במצרים, ובמדבר; וינסו אתי, זה עשר פעמים, ולא שמעו, בקולי. אם-יראו, את-הארץ, אשר נשבעתי, לאבתם; וכל-מנאצי, לא יראוה. ועבדי כלב, עקב היתה רוח אחרת עמו, וימלא, אחרי--והביאתיו, אל-הארץ אשר-בא שמה, וזרעו, יורשנה” (יד יא-כד).

"כי-מראש צרים אראנו, ומגבעות אשורנו: הן-עם לבדד ישכן, ובגוים לא יתחשב. מי מנה עפר יעקב, ומספר את-רבע ישראל; תמת נפשי מות ישרים, ותהי אחריתי כמהו" (כג ט-י).

"לא-הביט און ביעקב, ולא-ראה עמל בישראל; יהוה אלהיו עמו, ותרועת מלך בו. אל, מוציאם ממצרים--כתועפת ראם, לו. כי לא-נחש ביעקב, ולא-קסם בישראל; כעת, יאמר ליעקב ולישראל, מה-פעל, אל. הן-עם כלביא יקום, וכארי יתנשא; לא ישכב עד-יאכל טרף, ודם-חללים ישתה" (כג כב-כד).

"מה-טבו אהליך, יעקב; משכנתיך, ישראל. כנחלים נטיו, כגנת עלי נהר; כאהלים נטע יהוה, כארזים עלי-מים. יזל-מים מדליו, וזרעו במים רבים; וירם מאגג מלכו, ותנשא מלכתו. אל מוציאו ממצרים, כתועפת ראם לו; יאכל גוים צריו, ועצמתיהם יגרם--וחציו ימחץ. כרע שכב כארי וכלביא, מי יקימנו; מברכיך ברוך, וארריך ארור" (כד ה-ט). "אראנו ולא עתה, אשורנו ולא קרוב; דרך כוכב מיעקב, וקם שבט מישראל, ומחץ פאתי מואב, וקרקר כל-בני-שת. והיה אדום ירשה, והיה ירשה שעיר--איביו; וישראל, עשה חיל. וירד, מיעקב; והאביד שריד, מעיר" (כד יז-יט).

"ולא תטמא את-הארץ, אשר אתם ישבים בה--אשר אני, שכן בתוכה: כי, אני יהוה שכן, בתוך בני ישראל” (לה לד).